<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן ט"ז</h1>
<h2>דף עז:</h2>
אסור לרחוץ ביום הכפורים בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין דבר אחר ואפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים. פי' ונראה שדעת הרב ז"ל שאפילו לתפלה לא ירחוץ את ידיו וכן כתב בהלכות ברכות ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם נטילה אין מברכין על נטילת ידים. ויש שפסקו שרוחצין הידים בשחר לתפלה כדרכן שמה שאמרו ז"ל שאסור להושיט אצבעו במים לא אמרו אלא לתענוג אבל למצוה מותר ודוקא ידיו אבל פניו אסור. וכן נמי דעת ר"ת ז"ל שבבקר יכול אדם לרחוץ כדרכו דאין לך ידים מלוכלכו' מידים דבקר דאמרי הת' רוח רעה שורה עליהן שנקראת בת מלך וסכנה הוא ליגע בעיניו או בחוטמו או בפיו קודם נטילה. מי שהיה מלוכלך בטיט או בצואה רוחץ מקום הטנופת כדרכו ואינו חושש. ומי שנכנס לבית הכסא לנקביו כתב הריא"ג ורוב שאר הפוסקים ז"ל שרוחץ ידיו מפני הניצוצות או מפני מגע בית הטנופת. וכן לפלוף שבעין הרי הוא כטיט שיכול לרחוץ מקום הלכלוך עכ"ל. ירושלמי ביום הכפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעבירה על גבי עיניו.
ומדיחה אשה ידה במים ונותנת פת לתנוק קטן. והחולה רוחץ כדרכו ואעפ"י שאינו מסוכן.
<h2>דף עח:</h2>
המלך והכלה ירחצו את פניהם מלך כדי שיראה יפה כדכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך והכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ועד כמה נקראת כלה עד שלשים יום כדאמרינן אין מונעין תכשיטין מן הכלה שלשים יום.
<h2>דף פז:</h2>
וכל חייבי טבילו' טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורי'. מי שראה קרי בזמן הזה ביום הכפורי' אם לח הוא מקנח במפה ודיו ואם יבש הוא או נתלכלך רוחץ מקום הלכלוך בלבד ומתפלל ואסור לרחוץ כל גופו או לטבול שאין הטובל בזמן הזה טהור מפני טומאת המת ואין הרחיצה לקרי לתפלה בזמן הזה אלא מנהג ואין המנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר ולא אמרו שהרואה קרי ביום הכפורים טובל אלא כשתקנו טבילה לבעלי קריין וכבר בארנו שבטלה תקנה זו.
